הכרעת דין בתיק פ"ל 2774-11-10

מהות האישום

1.      כנגד הנאשם הוגש כתב אישום, לפיו ביום 1/9/10 סמוך לשעה 01:20 נהג במהירות מופרזת, בהיותו שיכור. שכרותו של הנאשם באה לידי ביטוי בכך שהכשיל בדיקת הינשוף, הכשלה שכמוה סירוב לתת דגימה של אויר נשוף לפי דרישת שוטר, עבירה בניגוד לסעיפים 62(3), 64ב, 64 ד(א), וסעיף 39 א לפקודת התעבורה התשכ"א-1961. כמו כן הואשם הנאשם כי בהיותו נהג חדש, נהג לבדו ולא ישב לצידו מלווה, בניגוד לסעיף 12(א)(1) לפקודת התעבורה.

2.      עת/1 השוטר אפללו יצחק, הבחין בנאשם כשהוא נוסע במהירות מסחררת וללא אורות, החל לרשום דו"ח ברירת משפט של 100 ש"ח על נהיגה ללא אורות (ת/1), אולם משהריח אלכוהול נודף מהנאשם, הזמין את השוטר בוריס (עת/2) וזה ביצע את בדיקת הנשיפון והמאפיינים והעבירו למפעיל הינשוף - אופיר קרמר (עת/3 להלן: " המפעיל"). 

התשובה לאישום

3.      הנאשם הודה בנהיגה ללא מלווה אך כפר בסירוב. טענותיו בתמצית היו כי  נשף כפי שהתבקש אולם המאשימה לא הוכיחה את תקינות המכשיר ואת מיומנות מפעיל הינשוף.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

4.       הנאשם שתה אלכוהול לפני צאתו מאירוע שהשתתף בו.

5.       הנאשם נכשל בבדיקת הנשיפון, בדיקת המאפיינים שבוצעה לו לפני בדיקת הינשוף יצאה תקינה,  התרשמותו הכללית של השוטר בוריס היא כי היה נסער וכי נראה תחת השפעת אלכוהול קלה ( ת/5).

6.       הנאשם ניבל את פיו כלפי המפעיל (תיאור מדויק של הדברים שאמר מופיע בת/7) הנאשם לא הכחיש זאת  ואף לא את סערת רוחו (על הסבריו השונים למצב רוחו יפורט בהמשך).

7.      בבדיקת השכרות ע"י מכשיר הינשוף, שביצע המפעיל, הנאשם נשף 6 נשיפות (3 פלטים- ת/9), מתוכן ארבע פעמים המכשיר דווח על " נפח נשיפה לא מספיק", באחת מהן נרשם נפח נשיפה של 0.7 ל' (פחות ממחצית המינימום הנדרש), ופעמיים נרשם  " הזמן עבר", והמשמעות היא שלא ניתנה נשיפה במועד בו המכשיר הודיע שהוא מוכן.

8.      אין גם מחלוקת כי נפלו פגמים במילוי הטפסים הן ע"י השוטר בוריס והן ע"י המפעיל. היות שבדיקת המאפיינים יצאה תקינה, אין משמעות לחוסר הדיוק במילוי הטפסים הללו, ואילו לענין המפעיל, הפגמים בהתנהלותו נוגעים לאי החתמת הנאשם על פלטי הינשוף, אי דיוק במילוי המזכר (ת/7) שם רשם כי קיימים שני פלטי ינשוף, אולם הוצגו בפועל שלושה. 

9.      אין מחלוקת כי תע"צ תקינות לא הוגש, אולם מסמך זה בלווית מסמכים נוספים נמסרו לב"כ הנאשם וזו לא דרשה חקירת עורך התע"צ. (על הויתור ניתן ללמוד מהישיבה מיום 15/9/11, על הימצאות המסמכים בידי ב"כ הנאשם ניתן ללמוד מפרו' עמ' 13 ש' 22 ומאישורה בע"פ לכך, בסיום ישיבת ההוכחות אשר לא נרשם בפרוטוקול. טענתה היתה כי היה על המאשימה להציג ראיות אלו לבית המשפט ולא רק לה).

השאלה שבמחלוקת

10.  השאלה שבמחלוקת היא האם הכשיל הנאשם את הבדיקה ועל מי נטל הראיה להוכיח הן את תקינות המכשיר והן את סירובו של הנאשם. 

הדין הנוהג לענין הוכחת תקינות המכשיר

המצאת תע"צ לב"כ הנאשם די בה כדי להוכיח חזקת תקינות המכשיר

11.        לאחר כתבי אישום רבים בהם סנגורים ביקשו לזכות הנאשם בשל פגמים וטענות טכניות שונות, כגון אי צירופו של התע"צ לחומר הראיות, על אף שהומצא לב"כ הנאשם, או אי הצגתו בפני בית המשפט (ראה לדוגמא תת"ע 11677-07-10 מדינת ישראל נ' שמואלישניתן על ידי), ניתן ביום 21/2/12 פסק דין מנחה מבית מדרשו של בית המשפט המחוזי בירושלים ב עפ"ת (ים) 21607-10-11 מלול נ' מדינת ישראל, שם אישר כב' השופט אמנון כהן את קביעותיו של כב' השופט כדורי בביהמ"ש קמא, לפיהן המאשימה מילאה חובתה בכך שהעבירה לידי ההגנה, בהתאם לבקשתה את תע"צ התקינות, ואם עדיין מחזיק הנאשם בכפירתו בדבר תקינות המכשיר, נטל הראיה להוכחת היעדר התקינות מועבר אליו. הסבר לכך ניתן בהשלכה מ הלכת בראונשטיין של ביהמ"ש העליון (ע"פ 5345/90), הנוגעת למכשיר הממא"ל ומ פרשת עוזרי (עפ"ת (י-ם) 25457-04-10 מ"י נ' עוזרי)  שם נקבע כי: